The Gemara in Sota 34 says
וכיון שניטבלו רגלי כהנים במים חזרו המים לאחוריהם שנאמר וכבוא נושאי הארון עד הירדן וגו' ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד וכמה גובהן של מים שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל דברי ר' יהודה אמר לו ר' אלעזר בר' שמעון לדבריך אדם קל או מים קלים הוי אומר מים קלים אם כן באין מים ושוטפין אותן אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל
When the Jews crossed the Jordan river entering Israel, the Jordan river miraculously stood like a wall, though unlike the miracle of the Yam Suf, the waters kept pouring towards the wall of water so the wall of water kept rising. There's an argument how high the wall ended up. Some say it was 12 mil (around 48000 ft) high and others say higher than 300 mil.
Tosfos there asks how can that be, as clouds are only at 12 mil (3 parsa and 4 mil per parsa). He answers that (according to the second opinion) the Jordan went higher than the clouds.
Yet, there's a Gemara in Yoma (31a) which says that we learn from the fact that the Mikva in the Beis Hamikdash was 22 amos above ground that the spring from which it drew was that high, as Rashi says there:
בוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות. כמדת גובה שער המים ובנין כלי של שלש אמות מלמעלה להחזיק ארבעים סאה שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעין שם
Water can't rise higher than its source.
The source of the Jordan is the Kinneret, which is below sea-level. Even the highest mountain in the region (Mt. Hermon) is only some 9000 ft. Therefore, once the waters got that high they should have stopped flowing.
I understand we're dealing with miracles here, but this seems to be an unnecessary miracle (to force waters to flow when they normally wouldn't). Does anyone discuss how this works out?