The Micropedia Talmudis reports:
יש שכתבו שאשת כהן שנתייחדה עם נכרי אפילו פעם אחת, אסורה לבעלה אף אם
אין רגלים לדבר שעל דעת זנות נתייחדה עמו (יראים השלם מה, הובא במהרי"ק
קס); ויש שכתבו שאף אם נתייחדה עם נכרי אינה נאסרת, שאף על פי שהנכרים
פרוצים בעריות הם, היא בת ישראל ואינה בחזקת פרוצה בעריות, ולכן אין
לחשוש שנתרצתה לזנות (פסקי ריא"ז כתובות א ג; בית משה אבן העזר ז יא;
אבני נזר אה"ע טו יג; וראה במהרי"ק שם).
There are those who write that the wife of a kohen who was secluded
with a non-Jew even once is forbidden to her husband even if there is
no reason to suspect that an immoral act took place. And there are
those who say that even if she was alone with a non-Jew, we do not
have to suspect that something took place.
I suggest your question could be similar to this case. In both cases there is no evidence. So the case is undecided.
Her testimony does not harm her as it says:
אשת כהן שאמרה לבעלה טמאה אני לך, שנאנסתי מאחר, בראשונה היו אומרים
שנאמנת, ותצא ותטול כתובה, חזרו לומר שאינה נאמנת, שלא תהא אשה נותנת
עיניה באחר ומקלקלת על בעלה בשקר לומר שנאנסה (משנה נדרים צ ב). הלכה
כמשנה אחרונה שאינה נאמנת (רמב"ם אישות כד כג, ושם איסורי ביאה יח ח;
טוש"ע אה"ע ו יב).
If the kohen's wife says she was forced by someone, originally she was
believed and she lefthim and got her kesubah. Later they taught that
she is not believed so that she should not use this as a pretence to
leave him for another with her kesubah. The Halachah is like the later
teaching.