R. Bachya (1255–1340) in Kad Ha-Kemach (Kitvei R. Bachya, Chavel ed., p. 166) writes:
חוש המישוש לא תיקנו עליו ברכה לפי שאין לחוש הזה חלק בשכל כי כולו גופני
היפך השכל
The sense of touch has no brachot instituted for it, because this sense has no part in the intellect but is entirely physical, the opposite of the intellect.
The Sefer Habatim (Sefer Mitzvah, p. 97) writes as well that berachot were instituted only for four senses, but not for the sense of touch because it is not "שכלי".
See also Chiddushei HaRamban (Berachot 51b) who writes:
נ"ל דברכת האור אינה ברכת הנהנין, דא"כ כל שעתא ושעתא מחייב בה, שלא תקנו
ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף, כגון רחיצת מים קרים וחמין, וכגון נשבה
הרוח ונהנה, וכ"ש באור שאינו נוגע בגוף כלל, לא אמרו אלא בדברים הנכנסין
לגוף והגוף נהנה מהן כגון אכילה ושתיה, וריח נמי דבר הנכנס לגוף וסועד
הוא וכאכילה ושתיה דמי, אבל ברכת האור כברכת של יוצר המאורות ושתיהן ברכת
השבח הן.
According to the Ramban as well, berachot were only instituted for those things which enter our body, which includes food, drink, and smell, but not things which we only see or feel (the example he gives of the latter is the pleasure of washing or feeling the breeze).
On the other hand, R. Immanuel Chai Ricchi (1688-1743) writes (Hon Ashir, beginning of Brachot) that the 7 blessings recited under the chuppah to permit a bride to her husband are brachot on the sense of touch.