Posuk 8:11 of Amos says:

> הִנֵּ֣ה יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֚ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהֹוָֽה

> Behold days are coming says the Lord God, and I will send famine into the land, not a famine for bread or a thirst for water but [an unfulfilled desire] to hear the words of God. 

Rashi there says: 

>כי אם לשמוע. שתפסוק מכם רוח הקדש

>They will cease to have ruach hakodesh (divine inspiration).

Similarly the Metzudas Dovid says:

>כי אם לשמוע וגו׳. ר״ל יהיו תאבים אל הנבואה ולא ימצאו כי תפסק הנבואה בהיותם בגולה:

>It is saying that they will desire prophesy and not find it because prophecy will cease in exile.

The context of the entire chapter 8 of Amos is a kloloh (curse) foretelling tragedy. So why is there a zemer that is often sung at shalosh seodos and other occasions that seem to imply that these are words of nochoma (comfort)?

[The text of the zemer is הִנֵּה יָמִים בָּאִים ... וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה’.]

Link to song: