The Sefer Hachinuch (13th cent.) seems to refer to students of Jewish mysticism as "the mekubalim" (mitsva 98):
משרשי המצוה. שצונו השם יתברך להיות נר דולק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים, וכל ענין ההגדלה בו כדי שיכניס האדם בלבו כשיראהו מורא וענוה. וכבר אמרנו (במצוה טז) כי במעשה הטוב תכשר הנפש. וכל זה סובב על היסוד הבנוי לנו כי הכל נגזר מצד המקבלים עם היותי מאמין באמת כי יש למקבלים בענינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם גם אנחנו נכתב הנראה כפשוטן של דברים, והכל לשם שמים.
Similarly (#324):
והאמנתי כי יש אל המקבלים סודות נפלאים במצות הלולב ושלשת המינים
R. Bachye (13th-14th century) uses the expression "mekubalim" frequently in his Torah commentary to refer to students of Jewish mysticism. E.g. Genesis (1: 2) and Leviticus (23: 40).
His contemporary R. Menachem Recanati uses this expression as well. E.g. Leviticus (7: 19).
Rashbash (d. 1467) refers to students of Jewish mysticism as "the mekubalim" (Shu”t Rashbash (§189, not numbered, begins “כי”) as does his son, R. Zemach (Shu"t Yachin U'boaz vol. 1 intro. to ch. 135).