The Shulchan Aruch HaRav says (O.C. 125:1):
אם כל הצבור נהגו לומר נקדישך עם הש"ץ אע"פ שאין אומרים בלחש מלה במלה עם הש"ץ אין למחות כיון שמקדישין בעשרה ואע"פ שאינו נקרא צבור אלא כשאחד אומר וט' שומעין ועונין אבל כשכל אחד אומר לעצמו כיחידים הם כמו שיתבאר בסי' תקצ"ד מכל מקום בדבר שבקדושה א"צ לכך שלא אמרו אלא אין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה אבל עשרה רשאים כולם לומר נקדש כמו שאומרים קדוש וברוך שהוא עיקר הקדושה ואעפ"כ אומרים כל הצבור אפילו שלא בדרך ענייה אחר הש"ץ כגון קדושת ובא לציון לדברי האומרים שאינה נאמרת אלא בי
Note that although it is similar to the Taz, it isn't the same argument. Rather based on the very Rosh that is the basis of the Beis Yosef and the Shulchan Aruch (see footnote 15 which (as indicated by the bold) was written by the author of the Shulchan Aruch HaRav or possibly his brother who collaborated on those footnotes), together with the observation that those that do require 10 to say those same pesukim in Uva LeTzion don't require the responsive format.
Note that this argument is completely independent of the Arizal's practice, as that is brought afterwards as a separate point.
Note that he considers this a justification for the practice, but does not pasken like it, he just says it should be tolerated.