The Remo mentions it in Shulchan Aruch Choshen Mishpat סימן סז - דין שמטה ופרוזבול.
To quote:
אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין שְׁמִטָּה נוֹהֶגֶת בַּזְּמַן הַזֶּה; וְנִרְאֶה שֶׁעֲלֵיהֶם סָמְכוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֵין נוֹהֲגִים דִּין שְׁמִטָּה כְּלָל בַּזְּמַן הַזֶּה, וְהַמִּנְהָג הָיוּ נוֹהֲגִים עֲדַיִן בִּזְמַן הָרֹא''שׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְשׁוּבָה (הַטּוּר ס''ה הֵבִיאוֹ), שֶׁהָיָה צוֹוֵחַ כִּכְרוּכְיָא לְבַטֵּל הַמִּנְהָג, וְלֹא אַשְׁגָּחוּ בֵהּ, וּכְבָר כָּתְבוּ גַם כֵּן הָאַחֲרוֹנִים ז''ל (בד''מ ס''ה הֵבִיאוֹ) טַעַם לַמִּנְהָג שֶׁאֵין נוֹהֲגִין שְׁמִטָּה כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ צ''ב וּמהר''ר אִיסֶרְלָן בְּת''ה סִימָן ד''ש וּבַמַּהֲרִי''ל, וְאֵין לְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם.
It's not 100% clear to me if he's only referring to Shmitath Kesafim - or to land-related Shmita as well. The language דְּאֵין שְׁמִטָּה נוֹהֶגֶת בַּזְּמַן הַזֶּה
seems rather general, but the issue at hand is monetary as this is part of הלכות הלוואה and the Siman start with אֵין שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה
. The באר היטב also seems to assume we're dealing with monetary issues:
טעם. גם בתשובת הרא''ש כתב טעם על שהניחם במנהגם ז''ל כיון שפשט המנהג שלא להשמיט והכל יודעים זה ה''ל כאילו התנה המלו' ע''מ שלא תשמט בשביעית עכ''ל. סמ''ע:
That said, the Remo doesn't agree with this view, as you can see from the context - to quote from the beginning of the Siman:
א אֵין שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתְּהֵא שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת בַּזְּמַן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם. הגה: (רַמְבַּ''ם פ''ט מֵה' שְׁמִטָּה בעה''ת שַׁעַר מ''ה וְהָרַ''ן בְּשֵׁם יֵשׁ אוֹמְרִים) כֵּן הוּא הַסְכָּמַת הַפּוֹסְקִים
"All Poskim agree there is Shmita nowadays."