According to R. Chaim Kanievsky (Sefer Bakesh Shalom p. 32) it is permissible but not advisable, as it might lead one to become accustomed to speaking lashon hara.
שאלה ח. האם מותר לספר לשה"ר על אדם שאינו מקפיד שמדברים עליו
תשובה. מעיקר הדין מותר אבל ללא תועלת לא ידבר כמו שלא ידבר אפי' על
גוי כדי שלא יורגל לדבר לשה"ר
However, R. Menashe Klein has a responsum (Shu"t Mishneh Halachos 17:171) about this question and he disagrees, arguing that since a person is created in God's image, he does not have the right to forgo his honor.
אחדשכ"ת בידידות בדבר שאלתו בדין לשה"ר מי שאינו מקפיד על שמדברים עליו
ואדרבה בפירוש אומר לבזותו בלשון הרע וכיוצא בו ויש צד לאסור אעפ"כ משום
דבצלם אלקים עשה את האדם ויש בו חלק של מעלה וא"כ הגם שמוחל על בזיונו
ואינו עובר על ואהבת לרעך כמוך מ"מ נשאר החלק אלוק ממעל וצלם אלקים שבו
מה שאין על חבירו הבעלות ע"ז למחול וכן דייק מרש"י סוף פ' יתרו שכתב ק"ו
ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה אל תנהג בהם
מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה אלא
שראה פסק הלכה בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א בחוברת בקש שלום שאם אין אדם
מקפיד שיבזהו בלה"ר מותר מעיקר הדין רק כדי שלא יתרגל בלה"ר יש לו להימנע
הנה יפה דייק מלשון רש"י ובתנחומא שם איתא וז"ל והרי דברים ק"ו ומה
אבנים שאין בהם דעת לא לטובה ולא לרעה הזהירך הקב"ה שלא לנהוג בהן מנהג
בזיון חבירך שהוא בדמותו של הקב"ה על אחת כמה וכמה וכן הוא במכילתא וז"ל
ומה אם אבנים שאין בהן דעת לא לרעה ולא לטובה אמר הקדוש ברוך הוא לא תנהג
בהן מנהג בזיון חברך שהוא בדמותו של מי שאמר והיה העולם דין הוא שלא
תנהוג בו מנהג בזיון ע"כ הרי שלא הזכירו רק זה הטעם שהוא בדמות ובצלם,
וע"ז אין ביד האדם למחול
וקצת ראיה נמי ממעשה דר"א בר"ש (תענית כ') שהיתה דעתו גסה עליו מפני
שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו שלום עליך רבי
ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין
כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה
שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך
מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער
כלי זה שעשית ודו"ק ולשון הרמב"ם ז"ל במו"נ ח"ג פמ"ג שנפשו של אדם קנין
של הקב"ה ולא קנינו של אדם ועיין סמ"ה מצוה תי"ב ובחינוך שם
וראה בדעת זקנים לבע"ת פ' בראשית עה"פ זה ספר תולדות אדם וז"ל ואהבת
לרעך כמוך אר"ע זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם גדול
יותר פי' אסיפיה דקרא קאי בדמות אלקים עשה אותו דמקרא דר"ע לא שמעינן אלא
דעלך סני לחברך לא תעביד ובא בן עזאי ואמר שאף אם הוא אינו חושש לכבוד
עצמו יש לו לחוש לכבוד חברו לפי שרואה דמות חברו ואינו רואה דמות עצמו
ולזה אמר שמקרא זה כולל יותר ממקרא דואהבת לרעך כמוך ע"ש
ומ"ש בגמ' ב"ק דף צ"ג הכני פצעני ע"מ לפטור פטור שם לענין דיני ממונות
מיירי וכיון שמחל על בזיונו פטור בדיני אדם אבל לא שמותר לבזותו ואפילו
האדם בעצמו חייב לכבד את הדמות שעליו כי בצלם אלקים עשה את האדם ועיין
טור חו"מ סי' תכ"א