The Madregas Haadam by the alter of Novardok, quotes the Ramban as saying that Yakov was at such a high level of trust in G-d, that it was as if "reality/natural order" did not exist. And therefore when a person is at such a level, there is no reason for the facade of nature. And therefore G-d changed the colors/patterns of the animals, even after they had been born!
The only reason Yakov needed the sticks at all, was not so that the right colors/patterns would give birth, but rather that he was obligated to watch out for the wellbeing of the herd for Lavan, in that he had accepted a gaurdianship position which has legal obligations, and as such when lavan had removed parts of the flock, the sex drive of the animals was lowered and hence the colored sticks to increase drive. But the selection of colors and stripes was 100% a miracle/result of the total Bitachon in G-d.
page 154-157 madreigas haadam
אעפ״י שמדרגת
יעקב כבטחון היתה. כ״כ גבוה, עד שכל המבע היתד• םשעובדת לו
כמו שיאות ליעקב, ולא היה כיכלתו של לבן עם כל רמאותיו ל^סיד
ליעקב כלום, וכל ההשתדלות של לבן עלתה בתוהו ולא פעלה כלל,
ואף שהיה טצד הטבע סיוע ללבן, אבל מכיון שנם הטבע הי׳ נכנע
להתהפך כפי טובת יעקב, לכן לא עלתה בידו כלל יגיעתו, אף שמצד
הטבע היתה סיוע לו. והגה מבואר כתורה שהחליף את משכורתו
עשרת םוגים, והיתה זה מרטאות של לבן, אחר שפסק עטו על עקודים,
לשנות משכורהו אחר שנתערבו לנקודים, מאחר שחשב לבן שהרי
בודאי היי העבור מעקודים לטובת יעקב הי׳ מתנכל לשנות מכפי
מה שפסק בתחילה, לנקודיט, ובדעתו שפט שכיון שנתעברו עקודים
שוב לא יתחלפו לנקודים ואחר שישנה עכשיו לנקודים, בטח הוא
ירויה ולא יעקב. אטנם, באטת הי׳ םתחלף נם הטבע של הצאן, לפי
התחלפות הפסק, והיו טתחלפים גם אחר העבור טעקודים לנקודים,
עד• שכטו״כ גם בשעת הלידה, ואחר שראה לבן שגם הלידה הוא לטובת
יעקב, הי׳ טחליף פסיקתו הקודטת, גם בשעת לידה לטובתו, וגם
אז התחפר הטבע לפי פסיקתו העכשוית,׳ כטו שטבואר ברטב״ן עלהפסוק ״ויהי כאשר, ילדה הצאן׳/ שגם בשעת לידה נתהפך הצבע.של
הצאן למובת יעקב. ,-. - •
הרי נתברר לגו מזה: עד כמה הגיע. מדרגת בטחונו, עד שהי׳
חזק ב״כ בדעתו וסמיכת לבו על ה׳, עד שאף שהחליף. לבן משכורתו
עשרת מוגים, וגם בשעת לידה, והוא ידע בונת לבן, שלבן מחליף
משכורתו מכפי שהיתה קודם, שסובר. שאחר העבור או בשעת הלידה,
אם יחליף לטובתו, שוב א״א עוד שתשגה הצבע לטובת. יעקב, בכל
זאת•הי׳ מסכים להפסק של לבן, והי׳ חזק בבטחוגו שלא יפסיד כלום,
ושאין הצבע נחשב לגמרי שיגיע לו גזק או תועלת על ידה, אחר
שהוא בומח בה׳, והי׳ תקיף בדעת שהבמחון בה׳ יכריע הכל לטובתו
ולא התפעל כלום. אף אם החליף משכרתו עשרת מונים מגודל מדרגתו
במדת הבמחון. ויתכן שזהו מה שרמזו חז״ל במאמרם ויאמר אלי
מלאך האלקים בחלום יעקב, לו ולדורות, שאין •לך דור שאין בו
כיעקב, רצו בזה ללמדנו שבאמת ביכולת כל אדם להגיע למדרגת
הבטחון בלי שום סיבה כלל וכמו שהעלה הרמב״ן.
ומה שרבים שואלים — מאחר שיעקב היי שלם בתכלית השלימות
במדרגת הבטחון ונעשו לו.נסים, מדוע הוצרך להמקלות, שלכאורה
הוא סותר לגמרי לכל ענין הבטחון שאין לך סיבה גדולה.מהמקלות
אשר יסבבו שיולידו הצאון ולדות כאלו שיהא בהם הצבעים לטובת
יעקב. ומאחר שסוכ״ס החליף לבן את משכורתו הי׳ מתחלף הצבע
אחר
לטובתו, הגם.שלא הי׳ אז שוס סיבה להתחלפות, כי כבר חי,
העיבור, ולפי דעת הרמב״ן אירע כזאת •גם בשעת לידה אשר אז
בודאי אין מועיל שום סיבה טבעית לשנות הצבע לטובת יעקב. בכ״ז
יש לתמוה לאיזה צורך העמיד המקלות כל עיקר,.והי׳ ראוי לפי שלמותו
במדרגת הבטחון שלא יצטרך להמקלות כלל, שהוא דבר מותרי לגמרי
להבומח באמת, ומה. הועילו לו המקלות מאהר שתוא גגד הבטחון
לגמרי, ולא לבד שלא יועילו להבטחון עוד יביאו רפיון, לכאורה,
בסמיכת לבו ובטחונו.
אמנם זה מובן אף במושכל ראשון, שלא יתכן לאמר שפעולת
המקלות היתד• מערמיםותו של יעקב לנרום לו טובה על לדם והוא
השינע״י זה חפצו שיולידו הצאן לפי הראוי לטובתו, ולולא שמר
המקלות חיה לבן מרויח ויעקב.נפסד דא״כ אי-ך לא. הכיר לבן את זאת
ונעשה ותרן ליעקב על ערמימות גדולח בזאת הלא מבואר שגם אחר
שכבר קצץ ליעקב השכר שלו הי׳ חוזר ומחליף משכורתו גס אחר
הפסק שלו, ואחר שהיה מבקש ומחזיר אחר כל ההתגכלות לרמות
את יעקב ולגזול את משכורתו ממנו מכ׳׳ש שלא הי׳ מוותר העמדת
המקלות אשר גלוי אצלו שיופסד על ידן, ומוכרחים לומר שלא העמדת
המקלות באמת שוס סבה ליעקב שירויח על ידן, ולא פעלו כלל
לטובתו, והוא מובן אף בתחילת העיון, שחרי בהמקלות היו הרבה
צבעיט, ולא לבד הצבעיט טשכר של יעקב אלא גט טחצבעיט אשר היי
טשכר של לבן ולכן לא גחשבו הטקלות בסוג בקשת סיבה בכטחונו
ואף אם חיה בהטקלות סיבה להוליד הצאן שהוא טשכר יעקב, הרי
לא הועילו כלום טאחר שגם אחר הפסק חי׳ טחליף לבן את טשכורתו,
גטצא שא׳׳א שיהא בחם סיבה להוליד כפי טשכורותו, שלבן היי
טשנח פסיקת טשכורתו פעטים חרבה ולא הי׳ אפשר ביד יעקב בעצטו
לבחור בהצבעים שיולידו הצאן לטובתו, שהרי לבן שינה את טשכורתו
נס אחר העיבור. אסנם, יקשה, א׳׳כ לאיזה ענין העטיד חטקלות
וטח צורר בזח כל עיקר ?
אכן ביאור חדבריט והוא הנכון: שצורר הטקלות היי בזח טצד
שחיי ליעקב דין שוטר, והיי טחויב טצד דין חשטירה וחדין פועל
לפקח בכל כוחו ותחבולתו לטובת בריאות ואפשרות הלידה לחצאן
(עיין רמב׳׳ם סוף הלכות שכירות). ונמצא שכטו״כ הי׳ טחויב לחצינ
את המקלות ליחמנה הצאן, כי בלתי החימום לא יצוייר העיבור
ובהעדר הצבעים יחסר בה חימום כפי הצורך, וחיו המקלות אשר
העמיד לתכלית זאת, אך ורק לסבב החמימות כפי הצורר, וכמו
שהעידה התורה מפורש, ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים
ליחמנה במקלות (ויצא לי).
אמנם צריכים להבין, מדוע התחיל להשתמש בחמקלות רק אחר
שפסק לו לבן את שכרו ולא קודם, דאם הוא מהצורך לחמימות הצאן
לסבב הלידה כפי הראוי הלא הי׳ מן הצורך שיעשה כמו׳׳כ קודם
שקבע לו לבן שכרו כמו אח׳׳כ.
אטנט הוא טבואר בפשיטות כי מקודם הלא לא הפריד לבן מהעדר
כל טלוא ונקוד והי׳ בהעדר כל הצבעיט האלה והיו טתחטטיט טהעדר,
כטבואר בתורה, לא אח״כ שהפריד לכן טהעדר כל שהנקוד וטלוא.
ז
מבעלדי
אי אפשר להמציא להצאן החמימות הראוי,
נמצא שאז הי,
המקלות לכן הי׳ מוכרח להשתמש בהמקלות במקום הצבעים שחיו
בהעדר מקודם לכן, ונמצא שבודאי הי׳ הבטחון של יעקב בטחון שלמ
בתכלית השלמות מבלי עזר.של נלנול הסיבות כלל. ובכל זאת הורנו
חז״ל במאמרם ״ויאמר אלי יעקב אלי ולדורות אין לך דור שאין בו
כיעקב״ היינו להאיר לנו הדרך שבאפשרות כל אחד ואחד אך אמ
יש לו רצון חזק והוא בוטח על ח׳ באמת לעמוד בתמידות במדרנת
הבמחון מבלי לבקש שוס עזר מסיבות כלל וכלל.