Rabbi Eliezer Melamed says that one who prays in an area where the other congregants can not see him, however it is Tafel to the main Shul is considered as if he Davened with a Minyan, however he can only be counted in the Minyan if he is seen by the other congregants.
אבל אם תשעה בבית הכנסת ואחד מחוץ לבית הכנסת או בחדר הסמוך לבית הכנסת –
אינם מצטרפים למניין. ואם זה שמחוץ לבית הכנסת עומד ליד הדלת או החלון,
ומראה להם את פניו – לדעת רוב הפוסקים הוא מצטרף למניין, מפני שקשר העין
שביניהם מצרפם. ואין צריך שכולם יראוהו אלא די שמקצתם יוכלו לראותו.
מי שאינו מראה את פניו למתפללים בבית הכנסת אבל הוא נמצא בחדר הטפל לבית
הכנסת, אף שאינו משלים למניין, אם כבר יש מניין בלעדיו, כשהוא מתפלל עמהם
הוא נחשב כמתפלל במניין
כתב במ"ב נה, נח, עפ"י הרדב"ז, שהמתפלל בחדר שהכניסה היחידה אליו היא דרך
בית הכנסת, אף שאינו מראה פניו למתפללים ולכן אינו משלים מניין, מ"מ
כיוון שהחדר שהוא נמצא בו טפל לחדר שמתפללים בו, הרי הוא נחשב כמתפלל
במניין. ולפי"ז נלענ"ד שמי שמתפלל בעזרת נשים, אף שאינו מראה פניו ואינו
משלים מניין, נחשב כמתפלל במניין, מפני שעזרת נשים טפלה לבית הכנסת, ואף
שיש לה כניסה נפרדת מצד מהותה היא טפלה לביהכ"נ. אבל לכתחילה טוב להכנס
לביהכ"נ, כי יש מחמירים בזה (הליכות שלמה ה, יב), ואינם משווים עזרת נשים
לחדר הפנימי שדיבר בו הרדב"ז.