Mi Yodeya is a question and answer site for those who base their lives on Jewish law and tradition and anyone interested in learning more. It only takes a minute to sign up.
Sign up to join this community
Throughout the Tanach, and I've seen it in Midrashim as well, there is a concept of the "Tehom", translated as "Deep Waters". It appears in the creation story in Bereishis, and in the song at Yam Suf. It appears throughout Tehillim.
What is this?
I read a Midrash that King David was digging for the Temple and went too deep and the Tehom erupted, threatening to flood the entire world.
A "tehom" is merely a large gathering of water (Radak, Shorashim, erech תהם (p. 48 here)).
Researching a possible connection between sub-seafloor hydrated methane and the Biblical Leviathan a few years ago I gathered the following impression of the tehom: Subterranean waters -- waters beneath the Earth's surface -- the waters beneath the waters -- place of imprisonment for 6/7th of the Leviathan (1/6th -- the Behemoth -- bound in/by the surface waters and green plants). Nahmanides and Maimonides came up frequently.
". . . the earth was tohu vavohu and darkness was upon the face of the tehom and the ruach elohim hovered over the face of the waters.” Genesis 1:2
In light of recent geologic discoveries, tehom fits the description of the subterranean ocean containing three times the volume of Earth's surface seas and located some 400 miles beneath the crust. Under enormous pressure bound up in a porous rock called ringwoodite. Sounds like a likely source for the "fountains of the great deep" God broke up in Noah's time.
Re. "What does the midrash mean that the world has inside it Tehom that will flood the world?"
Seems to refer here to the indwelling presence of God -- as God -- at the heart of all creation that will upwell and manifest at the Great Day of the LORD.
The Water was gathered from the ground and stored sorta say into the tehomah .
From Sefer בצרור החיים:
״קפא תחומא נעא למישטפא לעלמא״ - כתב רש״י במסכת סוכה (נג,ב ד״ה אחספא) מפרש ״ובאגדת דספר שמואל שמצא דוד [חרס] על פני נקב התהום וכתוב בו [על החרס] שהיה שם מששת ימי בראשית״. ובשינוי ק צ ת במסכת מכות (יא,א ד״ה קפא) ״ מ מ ר ת ירושלמי ;שם) שמצא שם חרס י שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כ מ ש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ, ולא שמע דוד לדבריו ונטלו״. והיינו שהחרס היה ממש על נקג חתהום, וע״י נטילתו ־ באופן טבעי - עלה התהום לשטוף את העולם.
נ , נעא למישנזפא לעלמא אמנם צ״ל הלשון בעא למישטפא לעלמא [רצח לשטוף א ת העולם], שמשמע שאינו כתוצאה מנטילת חחרס וממילא עלו המים אלא שזהו ענין רציני. עיין במהרש״א חד״א (סוכה נג,א) שמבאר בביאור נפלא כללות הסוגיא. ולהלן נקודה מדבריו חקי: ״לפי טבע מהראוי שיהיו גם המים עולות על הארץ... והשם יתברך במאמרו כעס המים ונתנן באוצר התהום [וכפי שמבואר במסכת חגיגה] אמר ריש לקיש בשעה שברא הקב״ה עולמו הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב״ה מ ׳ [ומפרש המהרש״א] פירוש, שהיה הים מרחיב והולך לפי טבעו על הארץ עד שגער בו הקב״ה וכנס אותו למקום אחד באוצר התהום... וכשבא דוד ורצה לכרות היסודות של ביהמ״ק עד התהום גילה נקב התהום וכיסויו שהוא העציץ שהיה מונח וכבוש שם במעשה בראשית... סליק תהומא למקומו הטבעי לישטף עלמא כטבעו להיות על הארץ עד שכתב שם על החספא וחשב להניח אותו על נקב התהום שבאותו מאמר השם שהיה כתוב על החספא כבשו המים לירד לתהום״.
ובספר עיון יעקב [על העין יעקב](מכות יא,א) מוסיף ביאור(כהנ״ל) וכותב ״אפשר לומר לפי שאז נתבסס העולם מ ה שנברא בששת ימי בראשית וכדאיתא בפסיקתא והובא בילקוט(מלכים א סימן ז)... כיון שבנה שלמה ביהמ״ק אמר הקב״ה עכשיו שלמה מלאכת שמים וארץ לכך נקרא שלמה ע״ש [כלומר: ששלמה המלך נקרא בשם שלמת מפני שהוא תשלים מלאכת שמים וארץ]. וכמו שבתחלת בריאת שמים וארץ בקשו לשטוף א ת העולם עד שגער בהם הקב״ה... אף כך תחלת בנין בית המקדש בעי למשטפיה לעלמא עד שכתבו השם״ [אחספא].
