The Water was gathered from the ground and stored sorta say into the tehomah .
From Sefer בצרור החיים:
״קפא תחומא נעא למישטפא לעלמא״ - כתב רש״י במסכת סוכה (נג,ב
ד״ה אחספא) מפרש ״ובאגדת דספר שמואל שמצא דוד [חרס] על פני נקב
התהום וכתוב בו [על החרס] שהיה שם מששת ימי בראשית״. ובשינוי ק צ ת
במסכת מכות (יא,א ד״ה קפא) ״ מ מ ר ת ירושלמי ;שם) שמצא שם חרס
י שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כ מ ש על התהום מיום מתן תורה
שרעדה כל הארץ, ולא שמע דוד לדבריו ונטלו״.
והיינו שהחרס היה ממש על נקג חתהום, וע״י נטילתו ־ באופן טבעי - עלה
התהום לשטוף את העולם.
נ ,
נעא למישנזפא לעלמא
אמנם צ״ל הלשון בעא למישטפא לעלמא [רצח לשטוף א ת העולם],
שמשמע שאינו כתוצאה מנטילת חחרס וממילא עלו המים אלא שזהו ענין
רציני.
עיין במהרש״א חד״א (סוכה נג,א) שמבאר בביאור נפלא כללות הסוגיא.
ולהלן נקודה מדבריו חקי:
״לפי טבע מהראוי שיהיו גם המים עולות על הארץ... והשם יתברך
במאמרו כעס המים ונתנן באוצר התהום [וכפי שמבואר במסכת חגיגה] אמר
ריש לקיש בשעה שברא הקב״ה עולמו הים היה מרחיב והולך עד שגער בו
הקב״ה מ ׳ [ומפרש המהרש״א] פירוש, שהיה הים מרחיב והולך לפי טבעו על
הארץ עד שגער בו הקב״ה וכנס אותו למקום אחד באוצר התהום... וכשבא דוד
ורצה לכרות היסודות של ביהמ״ק עד התהום גילה נקב התהום וכיסויו שהוא
העציץ שהיה מונח וכבוש שם במעשה בראשית... סליק תהומא למקומו הטבעי
לישטף עלמא כטבעו להיות על הארץ עד שכתב שם על החספא וחשב להניח
אותו על נקב התהום שבאותו מאמר השם שהיה כתוב על החספא כבשו המים
לירד לתהום״.
ובספר עיון יעקב [על העין יעקב](מכות יא,א) מוסיף ביאור(כהנ״ל) וכותב
״אפשר לומר לפי שאז נתבסס העולם מ ה שנברא בששת ימי בראשית וכדאיתא
בפסיקתא והובא בילקוט(מלכים א סימן ז)... כיון שבנה שלמה ביהמ״ק אמר
הקב״ה עכשיו שלמה מלאכת שמים וארץ לכך נקרא שלמה ע״ש [כלומר:
ששלמה המלך נקרא בשם שלמת מפני שהוא תשלים מלאכת שמים וארץ].
וכמו שבתחלת בריאת שמים וארץ בקשו לשטוף א ת העולם עד שגער בהם
הקב״ה... אף כך תחלת בנין בית המקדש בעי למשטפיה לעלמא עד שכתבו
השם״ [אחספא].