Keter Shem Tov 2:53, paragraph 7 is a piece from the Baal Shem Tov. Paragraph 9 specifically (summary at the end):
ענין השבת הוא שמתגלה השורש והענפים חושקים אליו פי' שיום השבת הוא יום
קדוש שמאיר ומתגלה בהירות מקדוש שהוא הש"י קדוש הקדושים ומאיר על
הברואים. פי' כי ענין רוחניות של הכל הוא מה שנאצל במחשבה הקדומה וזהו
חיות של הכל ואח"כ כשנברא הכל בפועל ע"י השתלשלות אעפ"כ אותו הרוחניות
נשאר למעלה נעלם בשרשו והחיות שבברואים היה חיות קטן מאד שנתצמצם לשיוכל
להתלבש בגופניות ואחר שנגמר הכל ביום ו' אלו היה העולם נשאר בזה הבריאה
לא היה יכול להתקיים לזאת אחר גמר כל מעשה בראשית הבהיק הש"י בהירות
מבריאה הנעלמה דהיינו ממה שהיו הברואים במחשבתו הוי' רוחניות מאד והבהיק
זיו הדרו מסוף העולם עד סופו בכל מעשה בראשית והעיקר בהאדם הוא מבחר
הברואים הש"י הבהיק אליו בהירות משרשו הנעלם שבמחשבת הש"י ב"ה וזהו ענין
מה היה העולם חסר מנוחה ר"ל הש"י נק' מנוחה כו' בא שבת בא מנוחה. היינו
בהירות הוייתם של הברואים הנעלמת שהוא מעצמותו ית' ואז נתמלאו חשק ורצון
אליו כמו התינוק שהולך אחר מעשה נערות ושוכח באביו ואח"כ כשרואה את אביו
מחמת חשקו אליו משליך הכל ומתדבק בו ורץ אליו מחמת שהוא נתח מנתחיו כן
כביכול כשהש"י מבהיק זיו הדרו אל הברואים אז מגמת פניהם אליו בתשוקה
גדולה וזה רצונו שמקוה מהם וזה סיבת קיומם וזה ענין השבת שהוא השבה אל
השורש ר"ל השורש מאיר על הענפים והענפים חושקים ומתענגים בו ונכספים אליו
והוא אחדות הש"י.
וז"ש בזהר רזא דשבת איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד דהא
כורסייא יקירא ברזא דאחד פי' כי הברואים נקראים בכללות כסא להש"י כמ"ש
השמים כסאי והברואים הם רבים מצד חצוניותם אבל מצד פנימיותם הם אחד
ואימתי הם אחד כשהם דביקים וחשקם למחשבה אחת לדביקות הש"י נמצא כל מגמת
חפצים רצון אחד וחשק אחד ולהדבק כאחד והדבקות בזה היא המאחדת ומקשרת הש"י
עם הברואים לשיתקיימו ע"י הש"י שהוא אחד וזה ההתקשרות נק' ברית לזה נק'
השב ברית עולם שאז הוא זווגא דקב"ה ושכינתי' שר"ל קב"ה נק' אלהות הנעלם
מהברואים ושכינתי' הוא אלהות השוכן בתחתונים והתקשרות שניהם הוא ביום
השבת. וכבר ידעת שתמיד כמו שהיה פעם א' מתעורר באותו הזמן תמיד ובפרט
בעני יום השבת מוכרח להיות כן כי בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית
וכל יום נברא יום א' ונברא ברואים בכל יום מדצח"מ עד בא יום השבת ומתעורר
המקום ליתן חיות להם כמו שהיה בעת הבריאה
The concept of Shabbat is that the root is revealed, and the branches
yearn for it. Shabbat is a holy day when the illumination from holiness is
revealed, which is Hashem, the Holy of Holies,
who shines upon the creatures. Meaning, the concept of the spirituality of
everything is connected to the Primordial Thought, which is the life
force of everything. Afterwards, when everything was created in reality through
the spiritual cosmos (השתלשלות), that same spirituality remained above, concealed
in its root. The life force in the creatures is very small, having
been contracted to be able to be enclothed in physical bodies. After
everything was completed on the sixth day, if the world had remained
in this state of creation, it would not have been able to endure.
[Therefore], after the completion of all the acts of creation, Hashem shone a bright light from this part of the creation that was concealed,
which is the state in which the creatures existed in His primordial
thought, a very spiritual state. This ray shone from one end of the
world to the other, over all creation. The main recipient of this
light was man, the most select of creatures. Hashem shone a bright light upon him from the hidden root within the
Primordial Thought of Hashem. This is the meaning of "What
was the world lacking? Rest," (Bereshit Rabbah 10:9) meaning Hashem is
called "Rest." When Shabbat arrived, Rest arrived. This means that the
hidden reality of the creatures, which is from His Essence, blessed be
He, shone. Then they were filled with yearning and will towards
Him, just as a child who follows childish activities, and forgets his
father, but when he sees his father, he throws everything away and
clings to him, running towards him because he is a part of his father, and because he yearns for him.
Similarly, when Hashem shines the ray of
His splendor on the creatures, their faces are turned towards Him
with great need. This is what He hopes for and desires from them,
and this is the reason for their existence. This is the concept of
Shabbat, which is the arrival at the root, meaning the root shines oon
the branches, and the branches long for and delight in Him, yearning
for Him. This is the unity of Hashem, blessed be He.
As it is said in the Zohar (II 135a), "The mystery of Shabbat is that it is
united with the mystery of oneness, for the precious throne is united
in the mystery of oneness." Meaning, the creatures are
collectively called the throne of Hashem, blessed be He, as it
is written, "The heavens are My throne" (Yishayahu 66:1). The creatures are many in
their external aspect, but in their internal aspect, they are one.
When are they one? When they are attached and their longing is for one
purpose – to cling to Hashem, blessed be He. Thus, all their
desires and pursuits are for one will and one desire – to cling to Him
as one. This attachment is what unifies and connects Hashem,
blessed be He, with the creatures, so that they may endure through
Hashem, blessed be He, who is one. This connection is called a covenant, which is why it
is called an eternal covenant, for then there is a union between Hashem, and His Shechinah. Hashem, blessed be He, is the Divinity that is hidden from the creatures, and His
Shechinah is the Divinity that dwells among the lower beings. Their
connection happens on Shabbat. It is already known that what happened
once is always aroused at that time, and especially on Shabbat, it
must be so because in His goodness, He renews the work of creation
constantly, and each day is a new creation, with new creatures of the
inanimate, vegetative, living, and speaking realms, until Shabbat
arrives, and HaMakom is awakened to give life to
them, as it was at the time of their initial creation.
To extract from this stunning piece what is relevant, in my own words and understanding:
Our true reality - the true reality of all creations, and especially mankind - is ultimately lofty: clinging to Hashem's very Primordial Thought; the inner of the inner of His Divinity. As such, we are all truly one with Him in our internal essence, and indeed the whole world, from end to end, is one as a result.
However, this reality is hidden from us when we are in a body, in the same way that a child gets lost in his childish games and forgets about his father.
The "light" that shone is a metaphor for the revelation to the lower beings of the lofty truth of our existence, and the experiece of that revelation is similar to the experience of a child who, in the middle of his game, suddenly sees his father, and immediately yearns for him, and drops everything to go run after him.
When this light shines, we experience great desire and need for Hashem, fulfilling His own desire and need; the purpose of creation. This experience illuminates for us the true nature of creation - that it is all one with Hashem, and thus we "see from one end of the world to another", in a single glance.