The basis of Jan's answer can be found in the Rambam's introduction to the Mishna.
הפרק השביעי, בדרגותיהם כפי מה שעשה המחבר. חלק מעלות האנשים שנזכרו במשנה והם מאה ועשרים ושמונה כמו שהקדמנו לשלש מעלות. מי שהיה אצלו גדול מאד וברום המעלות קראו בשמו, כגון הלל, ושמאי, ושמעיה, ואבטליון, מפני גודל מעלתם, כיון שאי אפשר למצוא כנוי לרומם בו את זכרם, כמו שאין מכנים את הנביאים. ואשר הם אצלו למטה מדרגה זו מכנה אותם בשם רבן, כגון אמרו רבן גמליאל, רבן יוחנן בן זכאי. ואשר הם אצלו למטה מדרגה זו מכנה אותם בשם רבי, כגון אמרו ר' מאיר, ר' יהודה. ומכנה אנשי דרגה זו גם בשם אבא. כגון אמרו אבא שאול. ופעמים משמיט מהם הכינוי דרך אי הקפדה. כגון שמעון אחי עזריה. ואלעזר איש ברתותא. וכלל מי שקראם בשמותיהם דרך גדולה הם אלה, שמעון הצדיק. אנטגנס איש סוכו. יוסי בן יועזר. יוסי בן יוחנן. יוחנן כהן גדול. יהושע בן פרחיה. נתאי הארבלי. חוני המעגל. אליהועיני בן הקף. חנמאל המצרי. יהודה בן טבאי. שמעון בן שטח. עקביה בן מהללאל. שמעיה. ואבטליון. חנן. ואדמון. הלל. ושמאי. נחום הלבלר. וחנניה בן חזקיה בן גרון. בבא בן בוטא. וכל מה שתמצא שנזכר בשמו זולת אלה השמיט הכינוי מהם דרך אי הקפדה.