The Lubavitcher Rebbe in Igros Kodesh talks about why the chanukah candle has 8 candles, and the menorah 7. But then, the Rebbe says “from this it is clear that the chanukah candles have a general instruction for all Israelites during the time of exile”. - ומזה מובן שבנרות חנוכה יש הוראה כללית לבני ישראל בנוגע לזמן הגלות.
The Rebbe says:
הנס שעשה הקב"ה בימי חנוכה להראות חיבתן של ישראל שמדליקים את נרות המנורה בשמן טהור דוקא, אע"פ שע"פ דין היו יכולים להדליק בשמן שאינו טהור – מהוה הוראה מלמעלה שבזמן הגלות יש צורך במסירת-נפש (שזהו הדוגמא לענין של נס ביחס לעבודת האדם) אפילו על ענין שיש למצוא לו היתר ע"פ שולחן-ערוך, ובזה מתבטאת חיבתן של ישראל, שמוסרים נפשם גם על דקדוק והידור בעניני תומ"צ שיהיו בתכלית השלימות, כבהדלקת המנורה באופן של טהרה דוקא.
As I understand, this piece (My Hebrew is still WIP) means that the fact that pure oil was used to light the candles, also has a deeper meaning/significance to our lives. E.g that we ourselves need to be "pure".
Furthermore, the Rebbe says:
כך גם "בזמן הזה" – כאשר עוסקים בתורה אליבא דאמת, ומתוך ידיעה שזוהי "תורתך", תורתו של הקב"ה, ולכן אין מסכימים על פשרות, ולא מחפשים היתרים וכו', אלא עומדים בתוקף אפילו על פרט קטן, והיינו, שכאשר כוונת המנגד היא להרחיק מיהדות, אזי אין נפק"מ אם מדובר אודות שרוך נעל, או אודות חינוך שצריכים להחדיר לראש, על שניהם מוסר נפשו בשוה, אף שלהיותו "מעט" ו"חלש" אינו רואה איך יוכל ליישם את הדבר בפועל
I do not completely understand what lesson the Rebbe is teaching us here. Is there someone who could translate it for me, maybe that would help me understanding it better.
Piece that I am not understanding (can some translate this?):
ומזה מובן, שגם ההודאה על הנס הוצרכה להיות ענין כללי, הקשור עם טהרת עם ישראל – שזוהי ההכנה לענין הגאולה, הן לגאולה פרטית בזמן פרטי (כהגאולה דחנוכה), והן לגאולה הכללית בביאת המשיח, כמובן ממאמר המשנה6 "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר7 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" – שפסוק זה נאמר בגאולה העתידה, ומזה מוכח שגאולת עם ישראל תלוי' בענין הטהרה.
הנס שעשה הקב"ה בימי חנוכה להראות חיבתן של ישראל שמדליקים את נרות המנורה בשמן טהור דוקא, אע"פ שע"פ דין היו יכולים להדליק בשמן שאינו טהור – מהוה הוראה מלמעלה שבזמן הגלות יש צורך במסירת-נפש (שזהו הדוגמא לענין של נס ביחס לעבודת האדם) אפילו על ענין שיש למצוא לו היתר ע"פ שולחן-ערוך, ובזה מתבטאת חיבתן של ישראל, שמוסרים נפשם גם על דקדוק והידור בעניני תומ"צ שיהיו בתכלית השלימות, כבהדלקת המנורה באופן של טהרה דוקא.
כך גם "בזמן הזה" – כאשר עוסקים בתורה אליבא דאמת, ומתוך ידיעה שזוהי "תורתך", תורתו של הקב"ה, ולכן אין מסכימים על פשרות, ולא מחפשים היתרים וכו', אלא עומדים בתוקף אפילו על פרט קטן, והיינו, שכאשר כוונת המנגד היא להרחיק מיהדות, אזי אין נפק"מ אם מדובר אודות שרוך נעל, או אודות חינוך שצריכים להחדיר לראש, על שניהם מוסר נפשו בשוה, אף שלהיותו "מעט" ו"חלש" אינו רואה איך יוכל ליישם את הדבר בפועל,