The prayer seems to have been authored by Reform Rabbis Lionel Blue and Jonathan Magonet and first appeared in the prayer book they edited, "Forms of Prayer for Jewish Worship, Vol. 1, Shabbat and Daily Prayerbook" (RSGB, London, 1977) (see "A Sectarian Rite Gone Mainstream and Cutting-edge: the Blossoming of 'Forms of Prayer for Jewish Worship, Volume I'" by Eric L. Friedland, p. 21). For some of the reasoning behind this prayer and others authored by Blue, see for example "Prayer for a Worldly Society: The Van der Zyl Lecture" and this Q&A.
In "Were Our Mouths Filled With Song: Studies in Liberal Jewish Liturgy", pg. 122, Friedland wrote:
"[...] And the prefatory prayer itself right after mah tovu is couched, innovatively, in the form of a berakhah:
"ה' מודים אנחנו לך על שטפחת בנו תקוה. עזנו היא בעת־צרה: למרות־העול שבזמננו. האכזריות והמלחמות. נצפה לעולם שכלו שלום ושבו יגמלו חסדים ואין מחריד: כל־עברה מעכבתו וכל־מצוה מקרבתו: נהיה־נא עדיך ויברכונו דורות עתידים לבוא:
תן בלבנו להתפלל ולקות לעבוד ולזכות לבוא היום הנרמז על־ידי־נביאך וזרחה שמש צדקה ומרפא בכנפיה לכל־בריותיך. ברוך אתה ה' מקוה־ישראל. אמן:"
[and below he brings the English form of the prayer]
In other words, the prayer is an introduction to morning services.
According to him, ibid. pg. 119, the main idea behind this prayer and others added in the book was to simplify the Reform prayers. I assume that this can be seen in the fairly modern Hebrew employed here.