See also R. Moshe Sternbuch, Teshuvot ve-Hanhagot 3:305.
נשאלתי אם גר יכול להיות ר"מ בישיבה, ונראה שמותר, שעיקר האיסור הוא
בשררה דוקא, אבל ר"מ בישיבה אינו שררה ולא מוריש לבניו אלא ממנים אותו
כפי חכמתו ויראתו, ולא דמי למלך ושאר שררות שעיקרם כיבוד וגם מורישים
אותם. ומיהו יש דעות שלא מחלקים כסברא דשררה הנ"ל אלא בכל גווני אסור,
ומיהו נראה דהיינו לשמש כראש ישיבה אבל כמגיד שיעור ללמד לתלמידים אין
לחשוש.
ולענין להיות "רב", שבזמננו שמלבד תפקידו להורות יש לו גם
תפקידים שונים לנהל כעין שררה, ראוי להחמיר ולא ליקח גר לתפקידים אלו
כשיש לפנינו יהודי אחר ראוי כמוהו. ולדעת האחרונים יש היום ירושה ברבנות
שעיקרה שררה, ולכן לדעתי ראוי להעמיד אדם אחר שישא תואר "הרב" לכבוד,
והגר שהוא הראוי לכך בפועל הוא ישמש בתפקידי הוראת ההלכה למעשה, אף
שמכונה "מורה צדק" ואפילו סגן וכה"ג ודאי שרי, ומתקיים בו אהב את המלאכה
דרבנות ושנא את הרבנות עצמה ושכרו רב. וכאשר מסרבים לגרים למנותם יש
להסביר להם שמגדולי ישראל היו גרים וצאצאיהם, עיין ברמב"ם בפתיחה, ולא
מפני פחיתותם לא מקבלים אותם, אלא שדין תורה הוא ... ואין להם לראות שום פחיתות בכך, וכמו שישראלים לא ראויים
לשמש בכהונה רק מזרע אהרן, ומ"מ כשזוכים לכתר תורה גדול יותר מכתר כהונה,
וכתר התורה אינו שייך לשררות שבה