In gamara sanhedrin, 108b, both the יונה and עורב had what to say.
אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני: מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני, שאתה מניח ממין שבעה, ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך?
אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם
[> Resh Lakish said: The raven gave Noah a triumphant retort. It said to
him, 'Thy Master hateth me, and thou hatest me. Thy Master hateth me — [since He commanded] seven [pairs to be taken] of the clean [creatures], but only two of the unclean.28 Thou hatest me — seeing that thou leavest the species of which there are seven, and sendest one of which there are only two. Should the angel of heat or of cold smite me, would not the world be short of one kind? Or perhaps thou desirest my mate!'
R. Eleazar said: The dove prayed to the Holy One, blessed be He, 'Sovereign of the Universe! Let my sustenance be as bitter as the olive, but in Thy charge, rather than sweet as honey and in the charge of flesh and blood.']2