Here is another answer to question from Dr. Itamar Warhaftig of The Bar Ilan University:
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי (כד:ב).
מיהו העבד? בכל הפרשה לא נזכר שמו, אך בפרשת לך לך (טו:ב) נאמר:'ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר', ואם כן העבד הוא אליעזר. [1]
והנה בסיפור המעשה נקרא אליעזר פעמים בשם עבד ופעמים בשם איש:
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו (כד:ב), וכן: שם:ה, ט, י, יז.
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההִצליח ה' דרכו (כד:כא), וכן: שם:כב, כו, כט, ל, לב.
ויאמר עבד אברהם אנכי (כד:לד), וכן: שם:נב, נג.
התלכי עם האיש הזה (כד:נח).
וישלחו את רבקה...ואת עבד אברהם (כד:נט).
ותקם רבקה ונערֹתיה... ותלכנה אחרי האיש, ויקח העבד את רבקה וילך (כד:סא).
ותאמר אל העבד, מי האיש הלזה... ויאמר העבד הוא אדני (כד:סה, סו)
מהי משמעות חילופין אלו בכינויו של אליעזר?
תחילה יש להציע שני כללים:
א) יש הבדל מהותי בין עבד לאיש. עבד הוא אדם שאינו חופשי, משועבד לאחר, ממלא פקודות ואינו יוזם. ואילו 'איש' הוא לשון חשיבות. [2] אדם חופשי, חושב ויוזם.
ב) יש שהכתוב מכנה אדם בשם זה או אחר מהיבט אובייקטיבי, אך יש שהכינוי מבטא נקודת מבט סובייקטיבית של הדמות המרכזית באותה פרשה. כך ייתכן שהמקרא יכנה אדם 'איש' או 'עבד' על פי האופן שבו רואה אותו הדמות שעליה נסב הסיפור באותו פסוק.
לאור כללים אלה נראה לנו להציע כי אליעזר עצמו הוא גם עבד - עבד אברהם, ממלא פקודות אדוניו, אך גם 'איש' - אדם חשוב, חושב ויוזם. תחילה הוא מופיע כ'עבד'; הוא עושה שליחותו ותו לא. אמנם הוא חופשי לבחור את הדרך שבה ימצא את מבוקשו, אבל הוא מוגבל לחפש אישה ממשפחתו של אברהם דווקא ("כי אם אל ארצי", פס' ג), והוא חייב להופיע כעבד אברהם. לכן הפרשה פותחת ב'עבדו', למרות שהוא גם זקן ביתו, המושל בכל אשר לו (פס' ב), והתורה ממשיכה לכנותו 'עבד' (פס' ה, ט, י, יז), גם כאשר הוא יוזם את המבחן. היזמה טפלה לעצם השליחות.
המפנה בא בפס' כא, "והאיש [3] משתאה לה, מחריש לדעת". כאן צריך איש שיודע להתבונן ולהתפעל, וגם לפעול על פי התרשמותו. זו אינה תכונה של עבד, לכן כאן בא לידי ביטוי האיש שבו. הוא עובר כביכול למישור אחר. רק "איש" "מחריש לדעת הַהִצליח ה' דרכו אם לא". ובאווירה זו הוא נותן את הצמידים, עוד קודם ששאל מי הנערה, [4] כי הוא חש שעומד הוא בצל ה', ובטוח במבחן שקבע להצלחת שליחותו. בהמשך, מובן שרק על 'איש' ייאמר, "ויקד האיש וישתחו לה'"; שם שמים שגור בפי איש ולא בפי עבד, שיש לו אדון אחר.
בפסוקים כט ו-ל, "וירץ לבן אל האיש... כה דבר אלי האיש, ויבא אל האיש", יש סיבה אחרת לכינויו של אליעזר "איש". כאן אליעזר מתואר כפי שהוא נראה בעיני לבן ורבקה. הם רואים אותו כאורח חשוב, אולי קרוב משפחה, שבא מרחוק.
אך גם לגופו של עניין רוצה המקרא להדגיש שלבן מתייחס אליו כאיש, ולכן יקשה עליו בעתיד לסרב לבקשתו. יתר על כן, אפשר שמשום כך לא סיפר אליעזר לרבקה מי הוא, כדי שיתייחסו אליו בכבוד, כאיש ולא כעבד. ואכן כך הוא מופיע בפניהם: "ויבֹא האיש הביתה" (פס' לב).
אבל כשהוא מתחיל לדבר, שוב בא מפנה: "עבד אברהם אנכי". [5] כלומר, אני חייב לספר לכם את האמת, עבד אני, אבל עבד אברהם, ובאתי כשליח אברהם, וכאילו אברהם עצמו נמצא כאן. וכאשר הסיפור מסתיים בהצלחה – "הנה רבקה לפניך קח ולך" (נא), באה חתימה כעין הפתיחה: "ויהי כאשר שמע עבד אברהם" (נב). מעתה חוזר אליעזר לתפקידו העיקרי כעבד אברהם, ולכן – "ויוצא העבד כלי כסף" (נג). יתר על כן, כעת הוא נותן ביטוי לכך שגם רבקה היא גבירתו, ולכן הוא מצניע עצמו כעבד. ואולם לבן עדיין מתייחס לאורח כאיש, ושואל את רבקה: "התלכי עם האיש הזה", למרות שהוא יודע שהוא עבד אברהם, אם בגלל המתנות שהביא, ואם בגלל הרושם האדיר שהשאיר עליהם.
אמנם בפסוק נט – "וישלחו את רבקה אחֹתם... ואת עבד אברהם" - יש לעיין מדוע כונה כאן עבד, והרי בעיניהם הוא איש? אלא שכאן גובר הכלל שהבאנו כטעם שני בהסברנו לעיל על פסוק נג; כאן רבקה היא גיבורת הסיפור, ההולכת עם מינִקתה, ועם העבד, שעומד להיות גם עבדה. [6] אבל רבקה עצמה מכירה בכוחו של האיש, ובעיניה הוא עדיין איש: "ותלכנה אחרי האיש" (סא). אך בעיני עצמו הוא נתפס כעבד, גם כעבד אברהם וגם כעבד יצחק ורבקה כאמור, ולכן – "ויקח העבד את רבקה" (שם).
כשרבקה רואה את יצחק, יצחק הוא האדון, ואליעזר הוא עבד: "ותאמר אל העבד... ויאמר העבד... ויספר העבד" (סה-סו); בנוכחות יצחק חוזר אליעזר להיות עבד.
פתחה הפרשה בעבד וסיימה בעבד, ובאמצע תיארה אותו כאיש, לפי הנסיבות.
[1] ראה יומא כח, ע"ב: "אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר 'ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו'. אמר ר' אלעזר שמושל בתורת רבו". וראה תרגום יונתן בן עוזיאל כאן ורש"י לפס' לט.
[2] ראה שמ' א:יא ופירוש דעת מקרא שם. על חשיבותו של אליעזר ראה הערה קודמת.
[3] וכבר עמדו על כך בעלי התוספות על התורה ( תוספות השלם , הוצאת מכון אריאל, בעריכת הרב י' גליס, ירושלים, תשמ"ג) וזה לשונו:"עד השתא קורא לו עבד ועכשיו איש. נ"ל מייד כשהצליח דרכו נתחזק לאיש מלחמה. אבל כשנכנס לבית לבן עשה עצמו עבד מפני כבודו של אברהם".
[4] ראה רש"י שם: "לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו".
[5] הגמרא בבבא קמא צב, ע"ב מביאה לימוד כללי: "מנא הא מילתא דאמרי אינשי מילתא גנאה דאית בך קדים אמרה...דכתיב ויאמר עבד אברהם אנכי".
[6] שמעתי גם פרוש הלכתי האומר כי משמסר האב בתו לשלוחי הבעל היא נחשבת נשואה, ראה כתובות מח, ע"ב, ואם כן אליעזר נהיה גם עבדה של רבקה.