Take the 2-minute tour ×
Mi Yodeya is a question and answer site for those who base their lives on Jewish law and tradition and anyone interested in learning more. It's 100% free, no registration required.

In his work on the laws of shabas called Kalkalas Shabas (at the beginning of the 3rd chapter), the author of Tif'eres Yisra'el introduces the topic of muktzeh by saying that the reason the sages prohibited use of non-essential objects on shabas was

כדי שיהא שביתת האדם ניכרת שהיא כמצות התורה למען ינוח, שיהא לבו פנוי לתורת ה' ביום שבת.

so that a person's cessation would be recognizable as the Biblical commandment "so that one shall rest", such that his mind could be available for God's Tora on shabas day.

From the way he phrases the next few lines, his contention seems to be not just that this is a reason for the prohibition against moving muktzeh objects, but the primary reason therefor.

As opposed to the opinions of Ramba"m and Ra'ava"d, quoted further in the paragraph, which hold that muktzeh laws were instituted to prevent forbidden activities being done with the objects in question, the Tif'eres Yisra'el appears to believe they were meant to simply free up a person from quotidian busywork, which would detract from his learning/spirituality (or to represent such a freeing up).

Is there an earlier source for this explanation of the laws of muktzeh - stated as a primary reason or otherwise? It seems pretty extreme and is unsourced, unlike the other explanations he includes.

share|improve this question

2 Answers 2

See here. The Author of this response to a student's question seems to be Rabbi Gil.

The earliest source brought there is Nechemiah.

(א) המקור הראשוני לאיסור מוקצה הוא הנאמר בכתובים (נחמיה פרק יג ): 

(יד)זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת וְאַל תֶּמַח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו: (טו)בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת ועֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד: (טז)וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: (יז)וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: (יח)הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת: (יט)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: (כ)וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם: (כא)וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת:

and this is interpreted by the Shulchan Oruch Horav,

וכך הובאו הדברים בשולחן ערוך הרב, או"ח סי' ש"ח סעיף ט"ז: בימי נחמיה בן חכליה שהיו העם מזלזלים באיסור שבת, כמ"ש בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערימות וגו'  עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה, וגזרו על כל הכלים אע"פ שמלאכתם להיתר, שלא לטלטלם כלל אפילו לצורך תשמישן המיוחד להם, חוץ מן כוסות וקערות וסכין, וכיוצא בהם מהכלים הצריכים ביותר לסעודת השבת.  ואח"כ כשראו חכמים שחזרו העם להזהר קצת באיסור שבת. חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו או לצורך מקומוואח"כ כשראו שחזרו העם להזהר יותר חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר, אפילו לצורך הכלי עצמו. אבל לטלטל שלא לצורך כלל עדיין לא נמנו עליו חכמים להתירו, ונשאר עומד באיסורו שנאסר בגזרת חכמים שבימי נחמיה בן חכליה.

share|improve this answer
    
The problem being prevented appears to be in Nechemya, and is clearly according to the Rebbe, that of m'lacha, as the latter says in the first bold part: עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה. This is one of the additional explanations brought by the Tif'eres Yisra'el but it is not the one about which I am asking. –  WAF May 18 at 21:56
    
. . . Although the Ramba"n's comment in @Yoni's answer would appear to be allusions to some of those p'sukim in N'chemya. –  WAF May 18 at 22:05
    
However, now that you pointed me towards the Shulchan Aruch Harav, in the first s'if of the section you quoted he formulates the reasons for the isur in a remarkably similar way to that of the Tif'eres Yisra'el. The former preceded the latter by about a generation but I have no idea exactly when they wrote their respective works. . . Interesting. –  WAF May 20 at 1:14

The Ramban (Vaykira 24,24) gives a similar explanation based on Mechilta:

יהיה לכם שבתון - שיהיה יום שביתה לנוח בו. ואמרו רבותינו (שבת כד ב שבתון עשה הוא. והנה העושה מלאכה בי"ט עובר בלאו ועשה, והשובת בו מקיים עשה. ועל דעתם, המועדות כולם הוקשו זה לזה, כי לא נאמר שבתון בחג המצות ולא בעצרת.

ובמכילתא (בא ט): ראיתי בפרשת החדש: ושמרתם את היום הזה (שמות יב יז): למה נאמר, והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם (שם פסוק טז), אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה, דברים שהן משום שבות מנין? תלמוד לומר: ושמרתם את היום הזה להביא דברים שהן משום שבות. יכול אף חולו של מועד יהא אסור משום שבות, והדין נותן? תלמוד לומר: ביום הראשון שבתון (להלן כט לט).

והנה ידרשו "שבתון" לשבות בו לגמרי אפילו מדברים שאינן מאבות מלאכות ותולדותיהן.

אבל לא נתברר לי זה, שאם תאמר שהוא אסמכתא מה טעם שיאמרו בלשון הזה, כי "שבות" בלשונם נאמר לעולם על של דבריהם, והאיך יתכן לומר דברים שהן אסורין משום שבות של דבריהם מנין שיהו אסורין מן הכתוב, ודרך האסמכתות לשנות שהם מן התורה לא שיאמרו דבר זה שהוא מדברי סופרים מנין מן התורה, אבל היה לו לומר דברים שאינן מלאכה מנין תלמוד לומר שבתון.

ונראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטווינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם הייתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מיקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנווני מקיף והשולחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, כך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח. וזהו פירוש טוב ויפה.

share|improve this answer

Your Answer

 
discard

By posting your answer, you agree to the privacy policy and terms of service.

Not the answer you're looking for? Browse other questions tagged or ask your own question.