Since Mordechai did not tell the King himself, Achashveirosh felt beholden to Esther for saving his life, and in addition Hashem put into the mind of Achashveirosh not to pay Mordechai right away in order to save it for later when it was needed.
http://www.reader.co.il/article/9626/%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%94-%D7%90%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A9-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%95%D7%99%D7%A6%D7%9E%D7%9F-
מרדכי נקרא בלשן, כי הבין שבעים לשון, שכן היה מהסנהדרין שהיו בקיאים
בשבעים לשון. מרדכי שמע את כל מה שדיברו ביניהם בגתן ותרש, והוא סיפר
לאסתר את מזימתם.
אסתר היתה סבורה שמוטב היה אילו היה מרדכי עצמו מספר את הדבר למלך, כי
אסתר אהבה מאד את מרדכי וביקשה את טובתו. אבל אסתר חששה שמא יוודע על כך
לבגתן ותרש והם ימהרו להוציא את הארס ולשפוך את המים, וכשיחקור המלך
בדבר, לא ימצא כל הוכחה, ואז יבוא מרדכי לכלל סכנה. על כן אמרה היא עצמה
את הדבר למלך בשם מרדכי: ''היום בא לכאן מרדכי היהודי, ובין הדברים סיפר
לי שנודע לו שבגתן ותרש זוממים להרעילך''. בתחבולה זו לא היה משום סכנה,
כיוון שאפילו יבקש אחשורוש ולא ימצא הוכחה, אי אפשר יהיה להאשים את
מרדכי, שאז תאמר, שמרדכי לא ראה את הדבר בעיניו. והראיה, שאם היה יודע את
הדבר בבירור, לא היה מדבר עם אסתר, אלא הוא עצמו היה נכנס למלך ומודיע
לו, אבל מאחר שהיה פקפוק בלבו, סיפר את הדבר לאסתר, שהרי אין לו קרוב
יותר מאסתר, והיא תחקור אם יש אמת בדבר ותשמור את המלך.
מרדכי לא התכוון להנקם מבגתן ותרש, אלא להציל את המלך. כיון שלא הודיע
מרדכי עצמו את הדבר למלך, לא נתן לו המלך את שכרו מיד, כי היה סבור שלא
מרדכי שמר על המלך, אלא אסתר. ואם כן, אסתר היא זו שהיתה ראויה לקבל שכר,
שהרי היא הוכיחה נאמנות ולא מרדכי. אבל משהגיע הזמן, לאחר שנהרגו בגתן
ותרש, ובאו לכתוב את הדבר בספר הזכרונות, שינתה אסתר את הנוסח, ובמקום
לכתוב בשם אסתר כתבה בשם מרדכי, בכך היא חייבה את המלך לשלם למרדכי.
התרחש כאן הנס, שנתן הקב''ה בלב המלך שלא לשלם למרדכי שכר באותה שעה, כדי
שיזכור את טובתו בשעת מצוקה